לכבוד ט"ו בשבט, חג האילנות, הלכנו בעקבות האלון אל אחד מהאלונים היותר עתיקים בארץ ישראל. ממש כמו בתיאור שבשיר. כבד ימים וסער, על גזעו הסב. האלון הזה, נמצא סמוך לעין צובה בהרי יהודה.

מסביב כבר פורחת לה השקדיה במלא הדרה ותפארתה, רקפות מסתתרות בינות לסלעים, עץ זית ענק מכין את הקרקע לביקורנו אצל האלון הניצב לו אל מול הרי יהודה וירושלים. עץ האלון המרשים הניצב לו כאן הוא אלון מצוי שזכה להגיע לממדים מדהימים. גילו נאמד ב-500 שנה וחלק מענפיו הראשיים התמוטטו. בנובמבר 1999 זכה העץ ל"טיפול רפואי" מידי יערני קק"ל. יש לו עתה שלושה עמודי חשמל בדמות "קביים", התומכים את הענפים הראשיים האדירים.

סיפורו של האלון במקום, כמו גם עץ הזית הענק המצוי כמה מטרים ממנו אשר רק גזעו די לו להכיל שלושה אנשים בתוך חללו, קשור כנראה לבית הקרבות הסמוך. אותם אישים אשר חפצו להיקבר במקום, סימנו את אזור בית הקברות בשני עצים המאפיינים כל כך את ארץ ישראל. האלון המצוי והזית. חורשות אלונים נטועות בכל רחבי ישראל והשלטון התורכי ששלט בארץ באותה עת בה ניטע האלון, עשה בהם שימוש נרחב כעצי הסקה לרכבות ובניית אדני הרכבת. עם הקמתה של הקרן הקיימת לישראל הוחל בהליך מהיר של שימורם של אותם אלונים ברחבי הארץ ואחד מהם, מרשים ביופיו הוא זה המצוי במקום.

ומה עוד באזור? אחרי שהתבשמנו מניחוח האוויר הצלול כיין ומגודלם של העצים (אפשר לאכול דבר מה בצל האלון- יש אפילו ספסלי עץ), נעלה לתצפית מרהיבה על האזור של משלטי צובה. עלייה מתונה של כמה עשרות מטרים בינות לעתיקות צובה יובילו אותנו למרום ההר. שילוט יעיל ונח יטיב להסביר על כל מה שנראה מסביב.

ואחרי טיול כזה, כשמחזירים אותנו 500 שנה אחורה, לימים שבהם ניטע האלון במקום, נדע שאכן קיימנו את ט"ו בשבט כהלכתו.

איך מגיעים? נוסעים בכביש מספר 1 עד למחלף הראל, שם פונים ימינה לעבר הקסטל( כביש 3965 ). אחרי 2 ק"מ נגיע לכיכר כשמולנו שמורת הסטף. נפנה ימינה לעבר צובה, (כביש 395) וניסע בו עוד 2 ק"מ עד לקיבוץ צובה. נכנס בשער ( להגיד לשומר שאנו ל"עץ האלון" ), חוצים את הקיבוץ וביציאה הצפונית נוסעים עוד מעט לפי השילוט עד ל"עץ האלון".